וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.
שמות י, ג
עוד כמה זמן אנחנו יכולים להמשיך כך? הכל נמשך ונמשך. זה לא נגמר. לאמי, כל יום היה סבל, ואני סובלת כמוה. האם ילדינו תמיד יישאו את עול הסבל שלנו? איך אני יכולה להמשיך לעבוד ולראות אותם בסבלם? איך אמא שלי עמדה בזה? היא לא עמדה בסבל. הוא שבר את רוחה ואז הרג את גופה. היה שיר שהיא שרה לי, אבל המנגינה הפכה לזיכרון עמום. מתי יהיה לי כוח לשיר לילדים שלי? כל מה שאני יכולה לעשות הוא לזעוק שיבוא הקץ לכאב ולהשפלה.
שחרר אותי! אני רוצה לצאת לחופשי!
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ–כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ.
שמות י, ט
ואיך נלך, אנחנו שאנחנו בנים ובנות לעבדים ולשפחות? אם יבוא אי פעם יום הגאולה שלנו, נקום על רגלינו ונריע, גם אם פירושו של דבר הוא שאנו צועדים אל תוך המדבר. יום הגאולה יעטוף אותנו ויישא אותנו למקום זר ומוזר. כל כך הרבה זמן בכינו וזעקנו.
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה .
שמות יב, כט
ילדיהם של השכנים שלנו מתו, אבל האימה פסחה עלינו. באותו יום הם היו בדרכם ללוויות של בניהם בכוריהם…
וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. לו וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם–וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם.
שמות יב, לה- לו
מאיפה שאבנו את הכוחות לציית למשה? איך יכולנו לבקש זהב וכסף ובגדים משכנינו הסובלים? ולמה שיסכימו? האם נשמע קולנו כקול רוחות השינוי הסוחפות את חול המדבר?
הבטנו אל תוך עיניהם כשמילות הבקשה שלנו יצאו מפינו. עיניכם הביעו כאב – ואנחנו ידענו כאב מהו. פניהם התעוותו מפחד – ופחד היה לחם חוקנו.
הם נתנו לנו מה שהיה להם בתקווה למצוא מנוחה ושחרור – כאבם, פחדם ותקוותם השתקפו בנו כשלקחנו את זהבם, כספם ובגדיהם.
לאחר שהם ליוו את ילדיהם לדרכם האחרונה הם עברו ליד בתינו הקודרים והריקים. לא יכולנו לעזור לרפא את לבם השבוע. לא שלום ולא פיוס היו אפשריים לאחר שנתנו לנו את החפצים הללו.
מי עיצב את האופי של ילדינו – כל ההורים שואלים את השאלה – טבע או סביבה? אני מקווה שהייתה לי השפעה על ילדיי. נ.ב. בנר ראשון של חנוכה אנחנו חוגגים את יום הולדת של בני הצעיר – מזל טוב וחנוכה שמח!
וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ יְהוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהוָה וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה .
ישעיהו יב, א-ב
כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021