פרשת עקב

תיאולוגיה

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
דברים י, יב

נאמנות – והיא מוחלטת וללא סייג. כמו אוהדי ספורט בעונה שבה ניצחון רודף ניצחון. אין על הנבחרת שלנו, היא היא חיינו! אנחנו יכולים לצטט את כל הסטטיסטיקות של הקבוצה מאז יום היווסדה. השחקנים הם האלילים שלנו, אם כי רגליים להם וירוצון, ידיים ויזרקו כדור. והמאמן הוא בעל הברית שלנו, הוא שיוביל אותנו לארץ המובטחת – האליפות. העונה הזו נושאת את בשורת השמחה והניצחון. אולי תהיה מפלה בדרך אבל זה רק פאול אחד. השנה נגיע. השנה ממש מגיע לנו לזכות באליפות.

והנה המנון עתיק יומין לעידוד:

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.
שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוד .
תהילים כד,ז, ט

נקום על רגלינו בזמן משחק הניצחון האחרון. נעמוד כי אין אנו יכולים עוד לשלב. הגביע מתקרב עם כל שנייה המתחלפת בצג. אין עולם מחוץ לאצטדיון, וקולות ההמון נושאים אותנו מעלה. האקסטזה של המנצחים הולמת בחזקה בלבנו ובאוזנינו. כולנו שרים בקול אחד, קופצים כאחד, צועקים כאחד! כולנו אחד בהמולה, כולנו המולה אחת כשהגביע בידינו!

נאמנות ומסירות לקבוצה הם שנשאו אותנו לרגע המרומם הזה. נשאף חזק. נמלא את ראותנו באוויר המחשמל הזה שסביבנו. נביט בפניהם של שחקני הקבוצה המופלאה שלנו, שהרי למעננו הם עשו זאת, ואנו היינו אתם. נריע בקול גדול יותר, כשאנו רוצים שקולי אני, הוא זה שיישמע מעל קול ההמון שאנו חלק ממנו.

והגיע הרגע. האוהדים מריעים בהתלהבות כשזוהר הניצחון מאיר את הקבוצה – הגביע ביד, המדליות נוצצות על החזה.

כִּי-תְקַדְּמֶנּוּ, בִּרְכוֹת טוֹב; תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ, עֲטֶרֶת פָּז .
תהילים כא, ד

הנה מה טוב ומה נעים כשהתוכנית שלנו מתגשמת! זהו ניצחון שידי אדם יצרו, ניצחון הממחיש לנו את המידה הרבה שבה אנחנו יכולים להיות נאמנים ומסורים למשהו שהוא גדול מאתנו.

ויש גם צורות נאמנות רכות, כאלה שמלטפים אותנו כאדוות הים, או כגשם עדין ביום חם. אלה הם הרגעים השוקטים שהם רק שלנו בלבד, בלי ההמון הסוער שסביבנו.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.

מתוך "כולנו זקוקים לחסד" – נתן זך

כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם .