פרשת ויגש

וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי. וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה .
בראשית מד, כז-כח

דמות עיקרית אחת, יעקב, שרוי היה לבד בביתו, יעקב שחייו נעצרו בצלו של ריק אישי. לא עוד המתין לשובו של יוסף שנעלם. הסיפור אינו מספר לנו איך הרגיש כשחיכה לבניו האחרים שעמדו בחצר המלך במצרים. את מחשבותיו לא העלה איש על הכתב, אך ייסוריו ילוו אותו זמן רב, ויהפכו את חייו לצעדה מתמשכת של עצב וייאוש.

וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. .
בראשית מה, א-ב

אבל האם יוסף היה מרוצה לו נשאר מרוחק בשלב זה של תכניתו? נראה שלבו לא היה נרפא לו הותיר את אחיו חבולים ופגועים. דמעות מלאו את עיני כולם, בעוד לבו ונפשו של כל אחד מתפייסת עם אחיו.

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת.
בראשית מה, כז-כח

מילה לא יצאה מפיו של יעקב אביהם, אף לא רמז לרגשות שעלו בו לבשורה על אודות בנו יוסף. דמעותיו זלגו יותר ממילותיו. פעם היה יעקב חורש מזימות, רוקם תוכניות, קודם נגד אחיו עשיו ואביו יצחק ולאחר מכן נגד חותנו, לבן. נהרות של דמעות הקיפו את ערפל הכאב המפלח לאחר מות רחל והיעלמותו של יוסף. הוא נשא את אהוביו עמו בכל עת, כאד העולה ומכסה את השדה. קרני השמש לא יכלו לחדור את המעטה ולפזר את האור העמום סביבו.

אם לא נאמרו תפילות תחנונים לשובו של יוסף, מדוע לא היו שירי הלל ושבח כששמע יעקב שבנו חי? האם לא היה פרץ רגשות שיביע את הרווחה שחש? יעקב היה ככספת שנפתחה שנים רבות לאחר שהתקווה נאצרה בה והמנעול ננעל. ערכו של אוצר זה לא יסולא בפז, אין דבר עלי אדמות שאפשר למדוד כמו את האוצר הזה, כה גדול ועצום היה ערכו באותו היום.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם .
בראשית מז, ט

לו רק הודיע לנו מישהו, לו רק הסבירו לנו איך התמודד יעקב. כל שיש לנו הן מילים קודרות של אדם זקן ומר נפש שהשיב לפרעה

האם יש מילים שיכולות היו למלא אותו בהרגשה עמוקה שהוא משוחרר ממעמסת השכול?

אולי מילות תפילה זו היו מביעות את רחשי לבו: מודִים אֲנַחְנוּ לָךְ. שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ לְעולָם וָעֶד. צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ. מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדור וָדור. … וְעַל נִפְלְאותֶיךָ וְטובותֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת. …

מדרש לפרשת ויחי

מנגינה של הרבה שפע גולד

או המקהלה האדירה מסימפוניה של המאה ה -19: או המקהלה האדירה מסימפוניה של המאה ה -19: סוף הסימפוניה התשיעית של בטהובן

Ode to Joy – Beethoven: Symphony No. 9 – IV. Allegro assai vivace ·