פרשת דברים

מוכנים? מצד אחד – בואו ורשו

  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.

דברים א, ח

ומצד שני – בואו אלי ואתנה לכם.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ:  טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.  וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ.

בראשית מה, יז-יח

קשה שלא להבחין בהבדל שבין ההזמנות. הארץ אינה ירושה שאנו מקבלים בחסד. היא איננה מתנה מידי שליט נדיב. הארץ היא התחלה של מאמץ חדש שבו ניבחן כולנו – לוחמים, נשים וילדים בכל דור ודור. היעד הוא מפעל גדול מכל מעלליו של הרקולס, ואנו עומדים מולו בכל עת. לאחר שנחצה את הירדן, חיינו ישתנו לעד.

נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם, וּמִקְנֵיכֶם, יֵשְׁבוּ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם, כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַעֲזַרְתֶּם, אוֹתָם. עַד אֲשֶׁר-יָנִיחַ יְהוָה לַאֲחֵיכֶם, כָּכֶם, וְיָרְשׁוּ גַם-הֵמָּה, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם; וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם, וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ .

יהושע א, יד-טו

אם הדרך קשה – היעד יהיה מאבק עיקש ומתמשך לכבוש את הארץ. אבל כמה זמן על המאבק להימשך? האם רק העזים ביותר, הלוחמים העשויים לבלי חת, הם שיעמדו במשימה?

אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן .

דברים א, א

מילים אלה מצלצלות באוזנינו כשאנו מתאמצים להבינן. האם מאבק זה קשה מכל מאבק אחר? האם לחמו הלוחמים האציליים של הימים ההם למען מטרה נעלה יותר? האם היו ניצחונותיהם ניצחון הרוח או רק כיבוש שטחים? האם רק נושאי הנשק הם הלוחמים, או שכל מי שמוכן להיכנס לארץ לא נודעת באמיצים?

האם מישהו אמר, או אמר בליבו "כשאנחנו מביטים מעבר לירדן, זרועותינו נחלשות ואיננו יכולים לראות את העתיד. אם נצעד יחד, אולי נצליח, אבל האתגר האמיתי יתחיל רק לאחר שנניח את נשקנו".

האם העלה מישהו בדעתו שהמאבק האמיתי יהיה למצוא את הדרך לחיות את חיי היום יום בארץ המובטחת? צחצחות הקרב יפנו את מקומם לטרדות השגרה. לכיבוש הארץ יהיה סוף, אך לעולם לא נסיים לאלף את הרוח בשם הנוכחות האלוהית של צדק ומשפט.

וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר:  שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.  לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן–לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא .

דברים א, טז-יז

רק אנשי החיל ישתתפו בקרבות. הכוח הפנימי להמשיך הלאה טמון בינם לביננו. האם הם הסכר העוצר את המים מלשטוף את כולנו, או אולי אנחנו הסכר הזה? אם הם יכשלו האם לא נכחד ונושמד? אם נאכזב אותם, הכל אבוד. אם אין אנו ראויים למאמצים שלהם, האם לא יקרוס הסכר והמים יישאו אותנו משדות הלחימה והגבורה?

flood waters
מי שטפונות

אנו נמצאים משני צידי הסכר, נשענים אלה על אלה כדי לשרוד, להגן, להצליח. אנו חוסמים בגופנו את השטפון מבפנים ואת אלה שבשדה הקרב, שם בחוץ. אין סכר שיעמוד אם צידו האחד יתמוטט. וכך גם אין עם שיעמוד אם כולם לא יעמדו יחד.

בָּרְכוּ יְהוָה,    מַלְאָכָיו:
גִּבֹּרֵי כֹחַ, עֹשֵׂי דְבָרוֹ;    לִשְׁמֹעַ, בְּקוֹל דְּבָרוֹ.
בָּרְכוּ יְהוָה, כָּל-צְבָאָיו–    מְשָׁרְתָיו, עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ.
בָּרְכוּ יְהוָה, כָּל-מַעֲשָׂיו–    בְּכָל-מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ;
בָּרְכִי נַפְשִׁי,    אֶת-יְהוָה .

תהילים קג, כ-כב

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021


כאשר הסכר יתפוצץ מאת להקת לד זפלין