פרשת חוקת

וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.

במדבר כ, א

וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן-הָהָר .

במדבר כ, כח

משחק בהרכב חסר: מרים ואהרון מתו, ונותר משה לבדו, כאדם שיד ימינו ויד שמאלו נגדעו. רבים רבים נמצאים סביבו אך אין לו אחים, אף לא קלסתר פנים משפחתי אחד שיתמוך בו או אפילו יגער בו. מרגע לידתו חיו מרים ואהרון עם הפחד שאחיהם יתגלה. לאחר ששב לביתו ממסעו "על היאור הזך" [1]שיר הילדים "דומם שטה תיבה קטנה, על היאור הזך", קרוב לוודאי שהחזיקו אותו בידיהם ושיחקו אתו. אולי היו הם שלימדו אותו ללכת, אך את סוף דרכו הארוכה נגזר עליו ללכת בלעדיהם.

כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי    וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי.

איוב ג, כה

העם כולו התאבל על מות מרים ושוב על מות אהרון. משה היה בודד באבלו. כשמתה אחותו, ולאחר מכן כשמת אחיו, אפילו לא מסופר לנו אם הוא פשוט קבר אותם. האם נישאו הספדים או קינות ארוכות? אולי היה זה רגע כל כך פרטי שהכתוב לא תיעד אותו, שכן אין זכר לדמעותיו. דומה כאילו היה אבלו כל כך פנימי שהוא הוא לא היה רלוונטי לכובד האחריות שבו נשא לבדו.

אבל שנים רבות לאחר מכן, יעלה מישהו על הכתב את המילים האלה:

 לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע   עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי.

הַבֹּטְחִים עַל-חֵילָם    וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ

 אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ    לֹא-יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ.

וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם    וְחָדַל לְעוֹלָם.

תהילים מט, ו-ט

שניים משחקניה הבכירים של הנבחרת חסרים עכשיו. כוחו של כוכב הנבחרת תש, ובאין לו שחקנים התומכים בו, שחקנים שתמיד יכולה היה לסמוך עליהם כשהמצב הפך קשה. איך הבריקו שלושתם יחד על המגרש! לא תמיד שררה הרמוניה ביניהם, אך תמיד היו מלוכדים כדי להוביל לניצחון. חלפו ימי התהילה. שחקנים צעירים עולים על המגרש, לבושים בחולצות הנבחרת שלהם. הכוכב עדיין ימשיך בדרכו, אבל לא, זה לא כמו אז, כמו פעם.

האם אפשר שנזכר בפעם הראשונה שאהרון דיבר אל פרעה בשם העבדים העבריים? האם זכר את קולה של מרים כשנשאה אותו בשיר לאחר שעברו את יום סוף בחרבה? ואולי ישב משה בשקט ואמר בלבו, "איפה אתם עכשיו, עכשיו שאני כל כך זקוק לכם?"

משה זקוק לשיר נחמה שישכיח את כאבו ויחזק אותו להמשיך בדרכו.

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים   מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי.

עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה   עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ    אַל-יָנוּם שֹׁמְרֶךָ.

הִנֵּה לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן   שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.  

יְהוָה שֹׁמְרֶךָ    יְהוָה צִלְּךָ עַל-יַד יְמִינֶךָ.

יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה    וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.

יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע    יִשְׁמֹר אֶת-נַפְשֶׁךָ.  יְהוָה יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ   מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם:

תהילים קכא

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021

References

References
1 שיר הילדים "דומם שטה תיבה קטנה, על היאור הזך"