פרשת קורח

היו זהירים ביותר בקריאת מילים אלה. הן אורבות לכם למרות ההתחלה הגלויה לכאורה.

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי-שֵׁם.
במדבר טז, א-ב

האם קשה היה לצפות מרידה זו? את קורח ועדתו כבר הכירו כולם. הם היו בין האנשים שכבר נדדו שנתיים במדבר. אין ספק שהכל כבר שמעו את תלונותיהם או ששמועות על אודותיהם התגנבו לאוזן, שמועות שיכולות היו להתריע שהרגע הזה עומד להגיע. אולי היו כולם תמימים מדי, אולי אופטימיים מדי מכדי להאמין שהם יקומו כנגד משה. ואז הגיע השאלה שהציתה את המרי:

וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל יְהוָה.
במדבר טז, ג

מה? באמת? אולי פשוט נדלג על הפרק הזה ונעבור למשהו נעים יותר? האם אפשר לענות לשאלה "מדוע תתנשאו על קהל יְהוָה"?

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם-הִשְׂתָּרֵר. … וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה אֶל-כָּל-הָעֵדָה.
במדבר טז, יב-יג, יט

מה ראו כולם? מהו הזעזוע שחשו כשהאדמה החלה נעה כדי לפצות את פיה?

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי-לֹא מִלִּבִּי. אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי. וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה.
במדבר טז, כח-ל

שרדת ניסיון כושל למרד. מה ההרגשה? האם הדם קופא בעורקים ובוורידים כשהלחץ הפנימי גובר והולך? אין לנו שסתום בטיחות שייפתח לאט וישחרר את הלחץ. אין לנו מונה שיכוון אותנו לזמן שבו נוכל להפסיק לאטום אוזנינו ונשוב לשמוע קולות צחוק ושירה ולא את רעש האדמה המתגלגל. העמידו את עצמכם שם, במדבר, וחשבו על השאלה שתישאל אחרי המרד – אחרי מי הייתם הולכים? האם אחרי משה, כבד פה ומועד או אחרי קורח צח הלשון והבטוח בעצמו?

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָרְכוּש. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.
במדבר טז, לא-לג

הכוח האלים שהתפרץ ושילח את האנשים למעמקי האדמה ממשיך ומזעזע מעבר לאלה שעמדו וצפו במחזה. לעולם לא נתגבר על הזעזוע. הוא תמיד ירדוף אותנו ויקעקע את אמות הספים של האומה

שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ-רִשְׁעוֹ בַל-תִּמְצָא.
תהילים י, טו

ומילה אחרונה לקוראים עזי הלב: אם לא נבהלת ולא נרתעת למקרא המילים, יש מקום לגאווה, אך לא לשמחה. הצלחת לקרוא מילים אלה ולחזור לשגרה. ועם זאת, יש להמשיך ולראות את נורית האזהרה ורק לאורה לצאת למסע האידיאולוגי הבא.

שתי המלצות לצפיה לסיום הקטע הזה: