וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן. וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ .
שמות א, כב; שמות ב, א-ד
כעומקה של באר, כך היה עומק צערה של מרים כשראתה את אחיה התינוק נסחף במורד הזרם. מרים רצתה לחבוק את אחיה, לנשק את בהונות רגליו הפעוטות. היא עמדה, בלא זיע, התבוננה וציפתה. היא חשבה על הירחים שלפני לידתו. היא זכרה איך התבוננה על גופה של אמא, ואיך גוף זה התרחב והתעגל כדי לתת מקום לתינוק. יום הלידה לא היה יום שמחה אלא יום של פחד – שהרי הוא היה בן. המבוגרים גוננו עליו ולא נתנו לו לבכות, ומרים – מרים רצתה להצחיק אותו. לאחר ימים אחדים יכלה גם היא להחזיק אותו ולהרגיעו כדי שלא יתגלה.
וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶָה. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה .
שמות ב, ה-ו
הורו למרים לעמוד רחוק ממנו, במרחק שבו שתוכל רק לשמוע את בכיו אך לא לראות את פניו. היא לא ידעה שאותו מרחק, המרחק ביניהם באותה פרידה ראשונה ייראה קצר ככל שהשנים ינקפו. ייתכן שמרים פחדה וחששה, אך קולה לא רעד כשדיברה אל בת פרעה.
וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל-בַּת-פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת-הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת-אֵם הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ .
שמות ב, ז-ט
ושוב היה משה בזרועותיה של מרים והיא חיבקה אותו בדרכם הביתה. האם הזילו עיניה דמעות הקלה כשנשאה את אחיה התינוק חזרה לביתם? האחות ואחיה התרחקו מהנהר וחייהם חברו לשטף המיתוס וההיסטוריה.
וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה וַיְהִי-לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהו .
שמות ב, י
כל אחות או אח בכורים מכירים את מצבה של מרים. לא פעם רואים הבכורים את התינוק כאילו הם בשר מבשרם, והם משחקים אתם כגורים – צוחקים, בועטים ונושכים זה את זה תחת שמש הקיץ היוקדת. ופתאום התינוק האהוב איננו. הוא נישא בזרם אל עבר חיים חדשים. יש הגדלים עזים כנמרים ויש אלה שצעדיהם מהוססים. יש היושבים, בוהים באש ומהרהרים ואחרים מפלסים דרכים חדשות ומרחיבים אופקים.
הַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לךְ
תהילים פרק קמד, ז
אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ
תהילים פרק קלט, ט-י
כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021
מדרש לפרשת וארא