פרשת ויקהל

…כֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל-עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ.

שמות לה, כא

ללכת ליד נהר, אגם או ים ולהאזין להמיית הגלים על הקרובים לחוף. לב נדיב כמוהו כאגם מים מתוקים. מה שטמון בו הוא תמצית החיים – ובעת צורך הוא תמיד ירווה את צימאונו של ההלך. טיפות המים שמעניק האגם מחיים אותנו, ואין הם מבקשים תמורה ממי שעצר ולגם מהם.

איך התהווה האגם? האם נוצר במשך אלפי שנים, אוסף לחיקו את מי השלגים שנמסו? או שמא חתרו שם נהרות שוצפים ויצרו אותו?

האם האגם תמיד היה שם?

האם ישרוד, נקי מזיהום, בעתיד?

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב …

שמות לה, כב

האם אנו נולדים עם לב נדיב או שלב זה מתפתח בנו כשאנו גדלים ומשתנים? ואם לא ניחנו בלב כזה, האם עלינו לנצל את אלה שזכו בו? האם יכול לב נדיב לכמוש ולקמול, ואולי הוא מצטמק ומתייבש?

הָשִׁיבָה לִּי, שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ;    וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי.

תהלים נא, יד

נראה שאנו מחפשים תמיד אחר אותו אגם בראשיתי שיציל אותנו מדרך החתחתים של החיים. ויש פעמים שאני רואה אגם זה ומוצאת לב זה, דווקא כשאיני מצפה לכך.

אגם של מים מתוקים
אגם מישיגן ליד שיקגו

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

תהלים א, ג

לפלא הוא לראותו, ובחוסר אמון אני מקבלת את כל המתנות שלבו של הנפש הנדיבה יכול להעניק. כל כך מפתיע, וכל כך מחמם את הלב לקבל מתנות אלה. יש וזוהי מתנת זמן שמבלים בצוותא, או מחשבה שהושמעה בשיחת חולין, ואולי רק בדל זיכרון של מפגשים מן העבר שנוכחותה של נפש זו מעשירה.

כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיְהוָה.  

שמות לה, כט

רוויתי ונמלאתי, ואני יכולה שוב לצאת לדרכי, ואתי השינוי שחולל הטוב שהעניקה לי נפש נדיבה אחת.

וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר.

משלי כד, לב

מי ייתן שכולנו נגיע לחוף האגם השופע הזה.

מי ייתן שנחוש כולנו את נדיבותו של לב שופע זה.

מי ייתן שכל אחד מאתנו יוכל לתת בחופשיות לאלה שנקרים בדרכנו.

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021

מוקדש למרילין לייב פרייס -- יז אדר ב' תשס"ה 

לב טהוד – שרה ענווה גולדברג