פרשת קדושים

דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם .
ויקרא יט, ב

איך נראה עם קדוש? האם האוויר שסביבו צח ונקי מזיהום? האם כולם עמלים ליצור מצרכים שישלחו אל מעבר לים?

האם אפשר לראות קדושה מלמעלה? ואולי אפשר לראותה בגובה העיניים? האם נחזה בקדושה מבעד לעדשת מיקרוסקופ רב עוצמה, או בהדמיה דרך לווין?

מה קדושה – העמדה או עמדה ראויה?

כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי .
ויקרא יא, מה

נסו לדמיין את עצמכם בטבע, ביום אביב שטוף שמש.

פרדס באביב. הכל פורח וניחוח הפריחה נישא באוויר. כל שאיפה שנשאף ממלאת אותנו ברֵיחה המשכר של פריחת ההדרים. הריח חובק אותנו ובו בזמן גם מהמם אותנו.

המשיכו לנשום וחושו בשלמות שסביבנו. בעלים הירוקים. בפרחים הלבנים ובשמש הכתומה המציצה מבין הענפים, מחממת בעדינות, מלטפת הכל במגעה.

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם–לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים … אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל; לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים .
שיר השירים, ו, ב …יא

ניחוח הבושם כמוהו כקדושה. אפשר למצאו, אך אי אפשר להחזיק בו ואי אפשר לשמור אותו סגור. רבים מנסים לחקות ניחוח זה, אך הדבר אינו עולה בידם. הבושם קיים, כמוהו כקדושה, במרחב שסביבנו. הוא אפילו עוטף אותנו אבל אנחנו, אין אנו יכולים אלא ליצור חיקוי דל.

ושוב מהדהדות המילים:

וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם–וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם .
ויקרא כ, ז

וכך, מוטל עלינו להמשיך לנסות "להתקדש", לעולם להמשיך לנסות להיות הוגנים, לרדוף צדק, לנהוג נכון. מוטל עלינו להיות הניחוח, ניחוח הפרדס הפורח. ואולי הצעד הראשון הוא

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה.
ויקרא יט, יח