וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה מִן-הַבְּהֵמָה מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶם.
ויקרא א, א-ב

מסלול מייגע, מאובק, מיושן – ולא רלוונטי!
אין חישוב מסלול מחדש, שכן אין מסלול חלופי. פשוט מרחקים גדולים בפקק, זזים לאט בחשכת הלילה, בלא לסטות מהדרך.
מה היה קורה לו נכנסנו לאזור של עבודות העפר, והיינו מקבלים את כל המפרט הטכני ותקנות הבנייה?
או, כמו שקורה לא פעם בזמן נסיעה, הרדיו במכונית מחליט להחליף תחנה? ואת כל המפרט הזה אנחנו שומעים מתנגן בקול אחיד ובסטקטו אטי?
אנחנו נוסעים לאט, לאט, ומאזינים למילים מפילות תרדמה על התשתית שאנו תמיד לוקחים כמובנת מאליה.
אין כל סיבה להכיר ולדעת תקנות אלה, אלא אם אנו בעלי מקצוע.
וְנֶפֶשׁ כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה.
ויקרא ב א
כך, למשל, בעניין הקרבנות במשכן. אין סיבה להכיר את הנוהל אלא אם אנחנו הם המבצעים את הפעולה. אבל אם נוהל קיים, מן הסתם מישהו נהג לעיין בו, ולו רק "שיהיה".
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה.
ויקרא ד, ב
כל כך הרבה פעמים היינו תקועים בפקק שנוצר בגלל עבודות עפר, ומעולם לא הקדשנו תשומת לב לסיבה. אבל חוקי הכהונה ותקנותיה גורמים לנו לחשוב על הפרטים.
פעם, מישהו התקין הוראות הפעלה אלה, ואף קרא אותן כדי למנוע תוצאות חמורות. יתר על כן, הוראות אלה נשמרו בעבורנו! וכולנו יודעים שאם אנחנו לא פועלים על פי ההוראות, קורות תאונות.
אל תשליכו את הוראות ההפעלה, ואל תשכחו איך הדברים צריכים להיעשות. נכון שכולנו בני אדם, אבל אנחנו צריכים שהכול יפעל כמתוכנן. על פינותיו של גורד השחקים להיות בנויים בקפידה. אפילו מערבלים ופטישים יש לדעת לתפעל.
סיפורים עתיקים וסוריאליסטיים שעלולות להיות לו תוצאות טרגיות ונתיב מילט פולחני:
וְנֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם-לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ…. וְהָיָה כִי-יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ. ו וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן-הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ-שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ… וְאִם-לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי-יוֹנָה–וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת, לְחַטָּאת; לֹא-יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְלֹא-יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה–כִּי חַטָּאת, הִוא.
ויקרא ה, א ה-ו יא

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021