כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
דברים כ, א
המילים חוזרות על עצמן, פעם אחר פעם "כי תצא למלחמה על אויבך". הלנצח תאכל חרב? אולי זו רק אזהרה כללית ומרוחקת? ? חששות לעתיד…
וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים. אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר–אַרְבָּעָה מְלָכִים, אֶת-הַחֲמִשָּׁה. וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים, בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר, וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ-סְדֹם וַעֲמֹרָה, וַיִּפְּלוּ-שָׁמָּה; וְהַנִּשְׁאָרִים, הֶרָה נָּסוּ. … וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְאֶת-כָּל-אָכְלָם—וַיֵּלֵכוּ. . וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יֹשֵׁב, בִּסְדֹם. … וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.
בראשית יד, ח-יב, יד
כבר מראשית המסע ידע אברהם שאפשר שתקרה מלחמה בדרכו. את תוצאות המלחמה הכיר כשנאלץ להציל את לוט, בן אחיו, מהמלכים שנלחמו ביניהם. לאחר שהציל את לוט משוביו, מעשה שהיה כרוך במתח, מן הסתם, יצא אברם לחשוב על עתידו.
אולי היה זה לילה שבו השמים היו זרועי כוכבים. איך הוא חיבר מראה זו לאמונה בדבר עתידו של זרעו הוא?
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים–אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה.
בראשית טו, ה-ו
איך הרגיש אברם כשהתבונן בשמים? האם לבו נמשך אחרי אין-ספור הנקודות הכסופות שהבהיקו בשמי הלילה? האם אפשר להסתנוור מאור הכוכבים באור הלילה הרך? מראה עיניו הוא שחיזק את אמונתו של אברם בדרך שבה התכוון להמשיך ללכת. אם כי אברם הוקסם מההבטחה הלילית שניתנה לו, האם היה ממשיך בדרכו לו ראה את המלחמות הרבות שבהן יהיו מעורבים צאצאיו?
ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; …
שמות ו, ו-ח
דורות רבים עברו. משה ואהרון הנהיגו עדת עבדים במסע אל החירות. עבדים אלה עמדו המומים אל מול ההבטחה שניתנה להם והמשיכו בדרכם אל הלא-נודע. הם היו בטוחים שהדורות שיבואו אחריהם יהינו מהשלום והשלווה בארץ שהיא שלהם. אבל ההבטחה לא מומשה.
יָמִים רַבִּים, עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה—מִלְחָמָה. לֹא-הָיְתָה עִיר, אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּלְתִּי הַחִוִּי, יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן: אֶת-הַכֹּל, לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה.
יהושע יא, יח-יט
שנים חלפו. וההצהרה נשמעה כשיהושע והעם עמדו על סף הכניסה לארץ ישראל. האם היו ממשיכים לו ידעו את התוצאות הקשות?
וַיִּכָּנְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְלֹא-יָסְפוּ עוֹד לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי יַד-יְהוָה בַּפְּלִשְׁתִּים כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל.
שמואל א ז, יג
אברהם הוא זה שפתח במסע של כולנו, ואנחנו ממשיכים לצעוד באמונה, מגינים על קיומנו בכל דור ודור. ממדבר סיני ועד לארץ ישראל, מאז ועד עכשיו, הלכנו אחרי מנהיגים רבים ושונים – שופטים, נביאים ואפילו מלכים.
תן לנו להכות חרבות למחרשות, פסל מאת יבגני ווצ'יץ' – מתנת ברית המועצות לשנת 1959 לאו"ם – גן המטה של האו"ם בעיר ניו יורק
וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִי, עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה.
מיכה ד, ג
לא ויתרנו על אותה הבטחה שניתנה בחשכת הליל. ולמרות זאת, נראה שתמיד תגיע מלחמה. ולכן, תמיד נהיה מוכנים, לא נופתע – ותמיד נמשיך לייחל ליום שבו השלום ישרור בארץ.
כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021
https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=314&wrkid=1828