פרשת וילך

 וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת–עַל-סֵפֶר:  עַד, תֻּמָּם.   וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר. לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית [1]https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד:

דברים לא, כד-כו
PIle of ancient scrolls
מגילות עתיקות

אם היה על ספר התורה להיות שם לעדות עולם, איך הלך לאיבוד? ברור, דברים לא תמיד מסתדרים כמו שחשבנו…

וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ: וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה: וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו: וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה …  .

מלכים ב, כב, ח י-יג

היא יושבת, שקטה, ומחכה שהם ייגשו אליה. הם ירצו לשמוע את תשובתה והיא תאמר אותה. חלק מהדברים מסבים לה דאגה רבה מאוד…. צריך לעשות הכל בדיוק רב, בלי לטעות, בלי להסס – הכול תלוי בה. התורה המופלאה – מילותיו של גדול הנביאים – יהיו שוב במחיצתה. ריח הגוויל וצבע הדיו יצרבו את אפה וישתרגו אל תוך עיניה כברק. המילים ירעמו מהגוויל מאליהן. איש לא יוכל להתכחש להן – היקום כולו יהיה עד להן.

וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ .

מלכים ב, כב, יד

הם מושיטים לה את התורה. היא חשה אותה ומתחילה לקרוא את המגילה עתיקת היומין.

מגילת דברים מכתבי ים המלך
ספר דברים עתיק

כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם .

דברים לא, כט

אלה אינן מילות נחמה, אך אולי יש סיכוי כלשהו שהן מכוונות לימים אחרים, לימים קדומים של רשע ולא לימיה שלה. היא תוהה ומתלבטת באשר למה שעומד מולה. חייבת הייתה לדעת אם אפשר לתת בהם אמון.

איך הגיעה מגילה כזו לידיה, ידיה של חולדה הנביאה. מי היה מאמין? ומי הייתה מאמינה? היא מחליטה לסמוך את ידיה על המגילה ועל כל ההשלכות של המגילה ושל האמון בה. כמרים וכדבורה לפניה יש רק דרך אחת שבה היא יכולה להלך, והיא דרך הישר. אין כאן מקום למורך לב. המילים ברורות כל כך שאי אפשר להתעלם מהן. מה שצריך לקרות הוא שיקרה, והיא זו שתגרום לכך.

לכן, מתוך הכרה מלאה בעוצמתו של היום, מוצפת בתחושת כוחה היא, גאה ואולי אף מתנשאת, ועם זאת, נושאת את משא האירועים שהיא עומדת להניע.

האם המגילה שנמצאה במקדש הייתה מגילה אבודה או מגילה חדשה?

נקום ונעמוד. ונקשיב למילותיה של חולדה באותו יום גורלי:

וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי: כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה: וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת יה' כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ: יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְהוָה בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְהוָה: לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר .

מלכים ב כב, טו-כ

האם נוכל לדמיין את הפחד החונק, את הרעד שאחז בשומעים? חולדה אמרה את דברה ודברים אלה יושמעו באוזני המלך. ומה עכשיו? האם שיר הלל יצא מפיה, או שמא נהי ומספד?

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה: אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי .

תהילים קל, א-ב

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021

וזיקה מרגיעה למדיטציה