פרשת מקץ

וַיְצַו אֶת-אֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ, לֵאמֹר, מַלֵּא אֶת-אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל, כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת; וְשִׂים כֶּסֶף-אִישׁ, בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ  וְאֶת-גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן, וְאֵת, כֶּסֶף שִׁבְרוֹ; וַיַּעַשׂ, כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר. הַבֹּקֶר, אוֹר; וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם. הַבֹּקֶר, אוֹר; וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם. הֵם יָצְאוּ אֶת-הָעִיר, לֹא הִרְחִיקוּ, וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ, קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים; וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה.  …

וַיֹּאמֶר, גַּם-עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן-הוּא: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם… וַיְחַפֵּשׂ–בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן. יג וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.  וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה.  … וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה. וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה . 

בראשית מד, א-ד, י, יג-יד

יוסף עמד וראה את הנקמה, והיא הייתה מפוארת ומתוקה כאחד המעדנים הטובים ביותר שהועלו על שולחנו.

נקמה – כל כך מתוקה. ואולי יש נקמות אחרות? חמה? חריפה?

אין ספק שדמו שצף סביב לבו, כשראה את תוכניתו נושאת פרי, ואת חלומות ילדותו מתגשמים. ואז פנה אליהם ואמר:

וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם.

בראשית מד, יז

{ס}

ככל הנראה, לאחר מכן שררה דממה, שכן המילים בספר התורה נפסקות. יש רווח. והדרמה נמשכת רק לאחר אותו רווח בספר תורה.

Gap in the text in the Torah
רווח בטסקט בין הפרשות

איזה רגע של מתח! כל כך עתיק וכל כך מטלטל. אחיו של יוסף היו בוודאי מבולבלים מאוד.

נמשיך לקרוא? או אולי נחכה רגע ונראה מה יקרה? כך או כך – המתח ממלא את הרווח שבין המילים ומגביר את הבלבול שלנו. האם אנחנו יכולים לתפוס את הפחד, את האימה שבצעד הבא? מה יעשו האחים שהשליכו את יוסף לבור?

הניס (הַנָּס) מִפְּנֵי הַפַּחַד, יִפֹּל אֶל-הַפַּחַת, וְהָעֹלֶה מִן-הַפַּחַת, יִלָּכֵד בַּפָּח .

ירמיהו מח, מד

בין שתי הפרשות האלה יש רווח, הפסקה בזמן והפסקה בסיפור העלילה. מהו מקומו של רווח זה, האם כאן או בפרשה הבאה? הרווח מעצב את הסיפור בנוכחותו. הוא מצביע על זמן שאין מילים לתארו. אין תיאור מדויק שיוכל להסביר זאת. הרווח איננו רִיק – הוא רווי מעשים. איך התייעצו האחים? האם הביטו זה בזה בחשאי, בערמומיות? אולי סימנו את מחשבותיהם בתנועות ידיים? ושמא השפילו מבטם, שקועים במחשבות?

ברווח הזה, שהוא קטן אך בעל עוצמה, נמצא גם יוסף, אך גם כאן, אין לנו דרך לדעת מה הייתה תגובתו. החדר מלא באחים, וגורלם מרחף מעליהם כענן. הם בנים לאותו אב אך מפולגים זה בזה בזמן שחלף. האם יש רמז לתחושת אשמה באוויר? הפחד יכול לקשור ביניהם ולשתק את חושיהם. יוסף התכוון לתת להם להבין בעצמם. לנסות לשנות את הגורל שהם חשבו שהוא הועיד להם.

לאחר ההפסקה, הסיפור נמשך… בפרשת ויגש

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021