וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן .
בראשית ל, א-ב
מדוע לא גילה יעקב הבנה לרחל, ואילו יצחק התפלל למען רבקה וביקש שתיגאל מעקרותה?
האם רחל ביקשה תמיכה גדולה מדי מאיש שאמו השתלטנית פינקה אותו?
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּו
בראשית כה, כא
ויצחק, האם החינוך שקיבל יצחק והקשר שלו לשרה הם שבעטיים הוא גילה הבנה ואהדה לרבקה העקרה?
וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה .
בראשית ל, ג
ואילו רחל, הכיצד לא היו לה די סבלנות או אולי די אמונה להמתין לפרי בטן משלה? מדוע הביאה את בלהה? ולאחר שבלהה הרתה, מדוע הביאה לאה את זילפה? האם הייתה תחרות בין האחיות? ואולי היו נואשות?
את רחל אהב איש שחוסר הרגישות שלו השתווה בעצמתו לכושר ההפריה שלו. יעקב יכול היה לדבר עם רחל דברי נועם ולהקל את סבלה. היא נזקקה לעידוד ולתמיכה, ובגלל יחסו האכזרי ומילותיו הקשות היא פעלה מתוך ייאוש והתירה לבעלה לקיים יחסים עם אישה שלישית. האם ראתה ביחסים אלה משום תעודת ביטוח לעתידה היא?
ואם כך, מי הן אימותינו? האם רק רחל ולאה? קודם הייתה לאה, ואחריה רחל, אהבתו האמתית של יעקב. ואז עוד אישה, ועוד אחת. ארבע אימהות, אבל לא כפי שאנו נוהגים למנות אותן.
מה בדבר האימהות הפונדקאיות, בלהה לרחל וזלפה ללאה? מדוע הן עלומות ואיננו יודעים דבר על אודותיהן? האם בלהה קמה בבוקר, לאחר ששכבה עם יעקב, והמשיכה לשרת את רחל?
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי .
תהילים קכא, א
רחם ריק הוא חלל ביקום. הוא משווע וזועק ומושך בנפשה של אישה שפויה. יום יום, שבוע אחרי שבוע, חודש רודף חודש, ופתאום עברו כל כך הרבה שנים. מאין יבוא עזרהּ? איכה תשמור על צלילות דעתה? דמעותיה של העקרה זולגות ללא הרף. קל יותר לייבש נחל איתן בשנת בצורת מאשר את דמעותיה של אישה המייחלת לילד. אי להתכחש למקומה של הביולוגיה בהווייתה של אישה – היא לא תהיה שלמה בלא פרי בטן.
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר .
בראשית ל, כב-כד
מכל היצירות שאנו יוצרים – החיים הם היצירה האמתית היחידה. כשהרחם שהייתה קפואה מתמלאת חיים, שטף האושר מציף את הגוף והנפש. אין אנו יודעות את רגע ההתעברות, אך לא כך הרגע שבו אנו מרגישות את החיים המרפרפים בתוכנו, תנועה קלה הנושאת אתה תקווה שקטה. אותה תנועה ראשונה של התינוק שכל-כך ציפינו לו מרעידה את מיתרי נשמתה של האם בהבטחה לעתיד שעכשיו מתגשמת בקרבה. בתקווה שדרכם המשותפת תצלח.
מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָהּ: הַלְלוּיָהּ
תהלים קיג, ט
כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021
עֲקָרָה מאת רחל - 1929 בֵּן לוּ הָָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן. אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי! רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר. רְסִיס נְהָרָה. לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר "אוּרִי!" – אֶקְרָא! עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם. עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה. עוֹד אֲחַכֶּה לוֹ.