פרשת ויחי

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל לָמוּת.

בראשית מז, כט

האבן מתגלגלת ממקומה, ומאליה מוצאת את המקום בו תנוח. אפשר שנפלה לבד מהצוק, ואפשר שבנפילתה גררה את ההר כולו. בלי שנראה, כוח הכבידה מנחה את דרכהּ. אין לאבן רצון משל עצמה למצוא את המקום בו תיפסק התנועה, מקום של שלווה בצלו של אילן או בקרירות המחליקה של מעיין נובע. יש אבנים שתוזזנה ממקומן, אולי בידי בנאי במצוותו של אדריכל, ואולי חובב טבע יאסוף את האבן לתרמילו.

למה אנחנו בכלל מקדישים מחשבה למקום הקבורה שלנו? שִׂכלנו הוא כזה – הוא ממשיך ודוהר אל הפרק הבא. האם נזכה לנוח במקום שבחרנו ובידיהם הטובות של אהובינו? האם נוכל לתת הוראות נכונות לזמן שבו נלך בדרך שבו הלכו אבותינו ואימותינו?

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  ל וְשָׁכַבְתִּי עִם-אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.

בראשית מז, כט-ל

יעקב/ישראל, הפטריארך הגוסס, הצליח למסור את הוראותיו ליוסף, הבן שגדל והיה לזר בארץ נוכרייה. הבקשה הייתה בקשה קשה. קל היה להבטיח אך אפשר היה גם להתעלם ממנו לאחר מות האב. האם יעקב/ישראל חשב שהחברה תהיה נעימה יותר, ואולי קדושה יותר, במערת הקבורה של אבותיו? ולמה לא להיקבר ליד רחל, האישה שאהב ואמו של יוסף? ומדוע הפנה האב את הבקשה ליוסף ולא לאחד מבניו האחרים?

ַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף וַיֹּאמַר  הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה .

בראשית מח, טו

לפעמים יש תשובות הגיוניות, אך היה זה יוסף שיעקב/ישראל ברך ראשון, הבן שאותו אהב כל כך, הבן שחשב שאבד לו לעד. הוא העניק לו ברכה שאותה ישא יחד עם ההבטחה בדבר מקום קבורתו. מדוע האמין יעקב/ישראל שיוסף יהיה נאמן להבטחתו?

 וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה .

בראשית נ, כד-כה

שנים רבות תעבורנה. וכקרבה שעתו של יוסף למות, ביקש גם הוא להיקבר בארץ ישראל. הוא השביע את אחיו שיעשו זאת, על אף שבילדותו הם לא טיפלו בו. מדוע האמין יוסף שהם יהיו נאמנים להבטחתם? בכתובים אין זכר לברכה שיוסף ברך. ואולי הברכה היא זו, העתיקה:

יְבָרֶכְךָ יה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר יה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא יה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם .

במדבר ו, כב-כד

ולוואי ונברך את היקרים לנו פעמים רבות, כדי שברכות אלה ילוו אותם וכך הם ינצרו אותנו בלבם. כולנו בני חלוף והזיכרון, חוט דק ושברירי הוא, אין הוא חקוק בסלע.

מדרש לפרשת שמות

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021

Birkat kohanim 22

Tamar Hayardeni, Attribution, via Wikimedia Commons

https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/3/34/Birkat_kohanim_22.jpg

המקור במוזאון ישראל https://www.imj.org.il/sites/default/files/collections/silver%20amulets.jpg