פרשת שלח לך

מומלץ להאזין ל"בולרו" של ראוול https://archive.org/details/bolero_69

ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ–כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.   … כא וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב, לְבֹא חֲמָת.  כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם.  כג וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים. …כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן–קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ.

במדבר יג

זה היה דו"ח המודיעין הקדום. המרגלים נעדרו מהמחנה ארבעים יום שבמהלכם פקעה סבלנותו של העם כולו. מן הסתם נשמעו לחישות מפה לאוזן, את מתארת לעצמך, שוב ארבעים יום? מה אתה אומר, יביאו בשורות טובות או חדשות רעות כשישובו סוף סוף? כמה זמן ילוו הפחד והחלחלה את האנשים? אף שמנהיגי העדה לא שמעו את הלחישות, עצמתן גברה. המילים נישאו ברוח שנשבה מעל לאוהלים.

וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ.  אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.

במדבר יג, כז-כח

מי שהיו עבדים עמדו עכשיו אל מול הידיעות שהובאו אליהם. המילים הציפו אותם, ופחדם לא שכך. תחושות אי-אמון במנהיגים גאו בהם, ועברו בלחש בקהל באותו יום. ואז חדר ללבם פחד מקפיא – איך נבחר במי להאמין, כאן באמצע המדבר? הפחד סחרר את הרוח במהירות אימתנית.

Sandstorm in Timna
סופת חול בתמנע

וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם:  כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּו. וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ…

במדבר יג, ל-לב

הדברים יצאו מכלל שליטה כשרק עשרה מתוך שנים-עשר המרגלים הסכימו ביניהם. מילותיהם המשיכו והגבירו את הספק שאחז בעם. האם אין יותר משקל לדיווח של עשרה אנשים מאשר לזה של שניים? אולי השניים האחרים פספסו משהו? האם היה שיקול הדעת שלהם לקוי משהו? מישהו בכלל התכוון להציג כזה דו"ח קשה?

וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה, לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ. …   וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.

במדבר יד, א-ב, ד

קריאותיהם הרמות וזעקותיהם התאבכו והפכו לסופה אדירה של מרי ומחלוקת. העם פנה עורף למשה ולאהרון, מנהיגיו.

וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל.

במדבר יד, י

קריאת המרי הייתה ההתפרצות המילולית של רגשות שדברי כיבושין לא יכלו להם. ואם כך, רק התערבות אלוהית שבאה במפתיע יכולה הייתה לפזר את רוחות המרי והתקוממות.

לא מעט סכנה כרוכה ביציאה מתוך הסופה המשתוללת. ולא פחות קשה להתמודד עם טראומה. העבדים המשוחררים קיבלו את האחריות לחייהם. אבל האם היו הם בוגרים דיים כדי לעמוד באתגרים שהציב להם המדבר?

וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה….

דברים יד, לג

להתקוממות, אף שלא הייתה מתוכננת, היו תוצאות טרגיות. הטראומה הותירה צלקות בבני ישראל שכן היו תוצאות בלי צפויות לכל מילה שנאמרה, גם זו שנאמרה בלחישה. השמים התבהרות, והרוח הקלה שנשבה הצפינה את הסערה שחלפה. אך הנזק נותר.

Burnt out fores
יער שרוף

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021