פרשת מסעי

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: ^[1] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%98%D7%99_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C … וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס …: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת: וַיִּסְעוּ   … וַיִּסְעוּ  … וַיִּסְעוּ

במדבר לג, א, ג, ה

כולנו יודעים מסע מה הוא. אין מי מאתנו שלא יצא למסע. אנו מכירים את הערך שיש בהם. אנו יודעים גם שכל מסע יציב לפנינו דרישות שונות, יחייב אותנו למאמצים שונים. המסע משותף לכולנו, לבני ישראל בעת העתיקה ובזמן הזה, מאברהם ושרה ועד לכול אחת ואחד מאתנו.

… אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב .

דברים כו, ה

יש והמסע מסתיים בקול ענות גבורה, ויש – בקול ענות חלושה. אבל פעמים רבות המסע הוא פשוט מעבר ממקום אחד למקום אחר, כשאנו מצוידים בכרטיסי טיסה, לוח זמנים, ציוד וספר הדרכה.

מסע של עם שלם לא היה טיול מאורגן. הוא היה בלתי צפוי. היה זה מסע רב-ממדי של קבוצות ותת-קבוצות שנעו יחד על רצף של מרחב וזמן, בלי תיאום ועם ריבוי פלגים וסיעות בכל רגע נתון. יעדים רבים יצרו פערים רחבים בין חלקי העם, ואז הגיע ההיבט הבא של המסע – המחנה.

וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת: וַיַּחֲנוּ … וַיַּחֲנוּ …  וַיַּחֲנוּ …

במדבר לג

המסע הוא בראש מעייניהם. אבל מה עם החניות הלא נוחות, עצירות הביניים? האם אין הן חלק מהמסע כמו התנועה במרחב או ההגעה ליעד?

וַיַּחֲנוּ … וַיַּחֲנוּ …  וַיַּחֲנוּ

במדבר לג

לא מדובר בנקודות עלומות במפה, או בתחנות לא ידועות בזמן. אלה הם מקומות אמיתיים שיש לבדוק ולחקור.

 פני מגדל
 מרה
 אילם
 ים סוף
 מדבר סין
 דפקה
 אלוש
 רפידים
 מדבר סיני
 קרבות התאוה
 חצרות
 רתמה ... מדבר צין
וארח כך מעבר לירדן ירוחו 

• 

• 

• 

לאן נסעת ואיפה חנית?

למדבר? ליער? לפסגת ההר? לגדת הנהר?

סתמי למדי? מדהים?

האם נשארת זמן רב יותר משרצית?

האם אי פעם חזרת לשם, ומצאת שהמציאות שונה מהזיכרון?

מתי נדע שהמסע הסתיים ושחזרנו הביתה?

ואיך התחושה כשסוף סוף מגיעים לשם?

ניערנו את אבק הדרכים, כלי הרכב שהביא אותנו הביתה מתרחק והולך, וקול מנועו מתעמעם. עכשיו – לשבת בשקט בבית שהוא שלנו. אם נפלה בחלקנו הזכות לקורת גג משלנו.

וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

דברים כו, ט

בסוף המסע, עלינו לגלות את הטוב ואת היופי שבבית. בתקווה שאפשר למצוא את ה"חלב והדבש" על הצלחות שלנו, הצלחות שעל השולחן שאליו אנו מסבים, במקום שבו אנו חיים. המקום שקוראים לו "הבית שלי". יש רגע כזה, ויש מקום כזה כשאנו יושבים על אדמתנו. גם אם זה רגע קצר, בן חלוף, עלינו לנצור אותו. גם אם הוא חמקמק, נחפש אותו ונמצא.

אם נהיה תמיד במסע, אולי הרגע יחלוף

אם לא נחפש, אולי יחלפו על פנינו…

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021