פרשת מטות

אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ  כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.

במדבר ל, ג

על נדר ועל שבועה ועל סתם הצהרה! כמה כוח יש למילים שלנו? וכמה כוח יש למחשבותינו?

האם הן יכולות להעתיק הרים ממקומם ולשנות את תולדות העולם? כשאנחנו רק בחברת עצמנו, כל מה שיש לנו הן מילים. המילים יכולות לגרום לנו לשנות את מעשינו ואת דרך ההתנהגות שלנו.

וַתָּקָם חַנָּה, אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה ^[1]https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%9F_%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%94   וְאַחֲרֵי שָׁתֹה; וְעֵלִי הַכֹּהֵן, יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא, עַל-מְזוּזַת, הֵיכַל יְהוָה. וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל-יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה.  וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת ^[2]https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA#%D7%A6%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל-יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ.  וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת-פִּיהָ.

שמואל א פרק א, ט-יב

אין רמקול. אין הגברה. קול לחישה ומילות תפילה הן שחברו ליצור נדר זה, מנהמת לבה של חנה. האם מילותיה של חנה שינו את גורלה? האם התפילה היא שפתחה את רחמה – האם יש מילים שיכולות לעשות זאת? היא לא זעקה את דבריה, המילים פשוט שצפו מפיה לנדר בעל ממדים היסטוריים.

האם היה זה הנדר ששינה את גורלה או הכנות בלבבה היא הכוח המחולל?

וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת:  וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם:

יונה ג, ד-ה

האם אחזה בהם פליאה על השינוי האדיר שחוללו המילים הפשוטות על אודות החורבן הקרב? אלה הן אבני הבניין שמהן בנויות האגדות.

אנחנו כמו שחקנים על במה, שהתפאורה בה משתנה תדיר. הטקסט מוביל אותנו ואנחנו זזים. בכורח המילים מתרחשת פעולה ככל שהמחזה מתקדם והופך למציאות לנגד עֵנינו. מהרגע שבו התחלנו לדבר אנחנו מושכים מילים סביבנו, הברות שנמזגות בו בזו עד שהקולות שהשמענו מקבלים משמעות. ואז, אין אנו רק זזים, אנו חושבים ומגיבים לעצמנו ולסובבים אותנו. אנחנו חושבים. חשים. משתוקקים. מתרכזים. מדברים כל כך הרבה ולעתים כל כך קרובות – אבל האם אנחנו מחויבים למה שאנו אומרים?

וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:

יונה ד, ח

מדוע שאל יונה את נפשו למות, רק בגלל שהקיקיון נבל? האם הוא הבין לעומק מהו סבל, אם גופני ואם נפשי? הבקשה שלו נראית כל כך שטחית, ומילות התפילה שלו נשמעות טיפשיות ומוגזמות. מילים ספורות, מילים של אזהרה, נאמרו וזכו לקשב ולמעשים הנכונים, מעשים שעשה מנהיג כן והחלטתי בשום שכל. ומילים אלה ראויות לגאולה, ^[3]גאולה להרב מרדכי קפלן פירושה שלושה דברים – צמיחה, יצירתיות ואינטגרציה. הצמיחה והדת היו זהות מבחינת קפלן. … Continue reading לא לחורבן.

האם נהיה כחנה או כיונה? האם נעבור את מבחני החיים בלב נכון או מנותקים ומנוכרים?

אפשר לקוות שהגאולה שלנו תגיע בזכות מילים ספורות:

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר, לְדָוִד שִׁיר.
לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן;    וּלְךָ, יְשֻׁלַּם-נֶדֶר.
שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה–  עָדֶיךָ, כָּל-בָּשָׂר יָבֹאוּ.
דִּבְרֵי עֲו‍ֹנֹת, גָּבְרוּ מֶנִּי;    פְּשָׁעֵינוּ, אַתָּה תְכַפְּרֵם.

תהילים סה, א-ד

 על המילים להרטיט אותנו.
           על המילים לגרום לנו להזיל דמעה.
                    על המילים לחלחל בנו פנימה
                              על המילים להניע אותנו למחשבה.
 על המילים להנחות אותנו למחוז חפצנו בבטחה.  

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021