פרשת בהעלותך

תיאולוגיה

וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר.

במדבר ט, טו

הדיאלוג בין משה לאימננטיות של אלוהים היה הקטליזטור האפי הכביר שהוביל את עמנו ממצרים – החל באש על פסגת הר. משה כבר ידע את הנוכחות הלוהטת הזו. הוא ראה את זה בשיח שלא אוכל. הוא עצר ובהה לפני שהבחין בקולו של יהוה – הנצחי.*

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת: [1]הפרוכת מעל ארון הקודש יח וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת … Continue reading וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן.

במדבר י, יא-יב

מה הייתה התחושה בעם כשכן ענן האלהים על המשכן?

כשירד הענן וכיסה את המשכן, האם נשבה צינה מבשרת רעות? האם עברה צמרמורת במחנה? האם נראה טיפות אדים, נוצצים כבדולח, בוהקים באור השמש?

ואולי עטף הענן את העם כשם שעוטף אותו יום קיץ במישור החוף שלנו – מהביל, צמיג וחם? האם היה זה ענן חום ענק – חשמל ותזזית – שהיכה את כל המחנה כאגרוף להט נוכחותו של האל?

עמוד האש?

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. … וַיַּרְא יְה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

שמות ג, ב ד

לאחר מכן חזרה התחושה שהנוכחות שבה להוביל אותנו דרך הישימון לארץ ישראל, עמוד האש הולך לפנינו בלילה ועמוד הענן ביום. המשכן אבד לעד. הענן שישב עליו נמוג. ועדיין, אנחנו ממשיכים לחוות משהו מהשגב האדיר של רגעים אלה. אם נתיר לדמיון שלנו לנדוד, אם נהרהר ונחשוב על הימים הרחוקים ההם, ולו לרגע קט, אולי נוכל לחוש ולהבין את האושר שבמילותיו של הנביא זכריה:

רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם יְהוָה.

זכריה ב, יד

כתיבת המדרשים ע"י הרבה גייל שוסטר-בוסקילה ותרגום אניטה תמרי © 2021

 הימים חולפים. השנים נעלמות, ואנו מהלכים סומים בינות לניסים. 
 אלוהים, מלא עינינו בראייה ונפשנו בידיעה.
 אבל יש רגעים, רגעים שבהם נוכחותך, כמו הברק, מאירה את החשיכה שבה אני מהלכים. עזור לנו לראות, כשאנחנו מביטים, שהסנה בוער ואיננו אוכל.
 אנו כחומר שיד האל נגעה בו, נושיט יד בקדושה ונאמר בהשתאות "מה נורא המקום הזה, ואנו לא ידענו".
 מאת חיים שטרן – סידור שערי תפילה 

 https://books.google.co.il/books?id=kjLaGZdcCc4C&printsec=frontcover&source=gbs_ge_summary_r&cad=0#v=onepage&q&f=false 
 

References

References
1 הפרוכת מעל ארון הקודש יח וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת–לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים. שמות לא